פסק-דין בתיק ע"פ 9620/05

1.         ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט השלום בבית שמש (ת"פ 1005/05) בו הורשע המערער בעבירות של פריצה לרכב וגניבתו, לפי סעיפים 413ו (סיפא)

ו-413 ב(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1973, ונידון למאסר בפועל לתקופה של שלוש וחצי שנים ולהפעלת מאסר על תנאי של שלוש שנים במצטבר למאסר המוטל; ובסך הכל - לשש וחצי שנKת מאסר, בצד מאסר על תנאי נוסף.

2.         בתאריך 4.1.05 בסמוך לשעה 00:30 נגנב רכב פרטי, מסוג גולף מ.ר. 3824489 השייך לרועי בן ארוש, ממקום חנייתו ברח' בני שמש בבית שמש. בית משפט השלום הרשיע את המערער בפריצה לרכב, גניבתו, הסעתו לכיוון מחסום תרקומיה והעברתו דרך המחסום לכיוון חברון.

3.         בית המשפט קמא השתית את הרשעת המערער על "שני עמודי תווך" (כלשונו): האחד, עדות של שוטר מג"ב הייתם איברהים; השני, עדות המערער וגרסתו התמוהה והבלתי אמינה.

            השוטר הייתם העיד כי באותו לילה שימש בתפקיד מפקד המחסום, ובסביבות השעה 01:00-02:00 עברו את המחסום אחד אחרי השני, בהפרש דקות ספורות, שלושה כלי רכב, הראשון, רכב מסוג הונדה בצבע שחור ובו חייל שאמר שהוא נוסע לקריית ארבע. השני, רכב גולף בצבע לבן הנהוג ע"י המערער שבצידו השמאלי העליון של הרכב שלט "למכירה". השלישי, מונית מסוג סיאט בצבע לבן. רגעים אחדים לאחר ששלושת הרכבים עברו את המחסום, קיבל השוטר הודעה בקשר כי נגנב רכב מסוג גולף בצבע לבן עם שלט "למכירה". בחלוף דקות ספורות נוספות החלה תנועת כלי רכב בכיוון ההפוך. ראשונה הגיעה ההונדה השחורה. השוטר שאל את נוסעיה האם כבר חזרו מקריית ארבע הרחוקה מרחק נסיעה של כשעה, ומשנענה כי יש חשש מערפל, התעורר חשדו והוא ביקש מהנוסעים תעודות זהות ואף בדק בתא המטען, ומצא בו זוג כפפות, קאטר בצבע צהוב, שני כובעי גרב, מברגים, חוטי חשמל ולום. באותם רגעים חזרה המונית מסוג סיאט והשוטר ראה כי בתוכה יושב המערער. השניים שוחחו והייתם שאל את המערער "איפה רכב הגולף הלבן שלך?". בתשובה ענה המערער כי הרכב "נתקע" בפנים. השוטר עיכב את המערער ונוסעי המונית, דיווח לממונים עליו והמערער נעצר.

            בחקירתו במשטרה בחר המערער לשמור על זכות השתיקה. בבית המשפט העיד כי באותו לילה התקשר לחבר בשם יצחק פרייסלר וביקש ממנו להסיעו לכפר אידנא שם יש לו חברים, לשם ביצוע קנייה, בעיקר קניית ניאגרה לשירותים. כמו כן רצה לקנות שיש, זכוכיות, כלי מטבח ששם הם בזיל הזול. לדבריו, פרייסלר הביאו בסביבות השעה 00:00 סמוך לכפר אידנא אך סירב בעצמו להיכנס לכפר ואילו חברו שמוליק נהג המונית הוא שהחזירו מהכפר לכיוון ישראל.

 4.        בית המשפט קמא מצא כי עדות השוטר היא עדות מהימנה ואילו גרסתו של המערער תמוהה וזאת בלשון המעטה.

בית המשפט לא התעלם ממספר טעויות ואי התאמות בגרסת השוטר, אולם נוכח קביעתו כי לשוטר לא היה מניע כלשהו להפליל את המערער לשווא ונוכח חיזוקים שנמצאו לעדות, קבע כי השוטר הוא עד מהימן וניתן ליתן לעדותו משקל מלא. לעומת זאת קבע בית המשפט כי דבריו של המערער חסרי היגיון וחסרי בסיס שכן בחוזרו לישראל לא היתה בידו ניאגרה, וכי כל הסיפור של מסע קניות באישון לילה הוא תמוה ומופרך על פניו.

החיזוקים לעדות שוטר המג"ב היו אלה: עדותם של רועי ואליהו בן ארוש, בעלי הרכב הגנוב כי היה שלט למכירה על הגולף הלבן; הזמן הקצר שחלף בין מועד גניבת המכונית - זמן התואם לחלוטין את לוח הזמנים הרלוונטי; שקרי המערער במספר נקודות ובהן עניין טלפון מסוג מירס; שתיקתו במשטרה; כלי הפריצה שנמצאו ברכב הנוסף.

5.         ב"כ המערער מיקד את טענותיו בארבעה: הזיהוי שזיהה שוטר המג"ב את המערער לאו זיהוי הוא; קביעתו של בית המשפט כי שוטר המג"ב הוא עד מהימן לא הייתה מבוססת, ונוכח הסתירות בעדותו היה מקום לקבוע כי מדובר בעד בלתי מהימן שהחליט להפליל את המערער כדי להיחשב שוטר מצטיין; לבית משפט קמא הייתה דעה מוקדמת ברורה כנגד המערער; גרסתו של המערער הייתה הגיונית ומבוססת בראיות אחרות.

באשר לזיהוי טען ב"כ המערער טענות אלה: מדובר בלילה קר וגשום והשוטר העיד כי ראה את הנוסע ברכב שניות ספורות בלבד, מצב וזמן שאינם מספיקים לזיהוי; השוטר העיד כי ראה את תעודת הזהות של המערער אולם נהג המונית אמר שלא היה כדבר הזה; אם המערער אכן גנב רכב כדי למכרו, מדוע לא מצאו בכיסו דמי מכירה; השוטר אמר שרשם את מספר הרכב על דף ומסר אותו לשוטר חוקר אך דף זה לא נמצא; החיזוקים שמצא בית המשפט לא היו בתחום של זיהוי המערער.

6.         דין הערעור על הכרעת הדין להידחות. המערער זוהה בוודאות ע"י השוטר הייתם. הזיהוי היה הן ביציאתו מהמחסום לכיוון אידנא והן בחזרתו. השוטר שוחח עם המערער פעמיים, הזיהוי היה גם באפיון לבוש הז'קט החום של המערער ובחולצת הטריקו שלו. הזיהוי היה גם בנסיבות האופפות את המקרה: גניבת רכב מבית שמש הסמוכה, התאמת לוח הזמנים הרלוונטי, צבע הרכב לבן, סוג הרכב גולף, שלט "למכירה" שהינו בנסיבות אלו סימן זיהוי מובהק. אין מדובר בזיהוי מקרי או קצר אלא בזיהוי של המערער אותו ראה העד פעמיים ולאלה נוספו סימני זיהוי אחרים. סימן זיהוי בודד אינו מספיק, אולם צבר הסימנים הינו מכריע.

            באשר לטענות האחרות שהעלה ב"כ המערער: קביעת מהימנות מסורה לבית המשפט הדיוני. בית המשפט מצא את עדות שוטר המג"ב אמינה ומבוססת למרות אי התאמות ותמיהות שהיו בה, ולא מצאנו עילה להתערב בכך. גרסתו של המערער נמצאה בלתי הגיונית ובלתי מהימנה, וכך גם עדות פרייסלר ששמו לא הוזכר כלל במשטרה ומסר את גרסתו רק בבית המשפט. בנקודה זו יש להעיר כי עיון בכל גרסתו של המערער אכן מעלה כי הגרסה אינה הגיונית ואינה אמינה וזאת בלשון המעטה.

טענות ב"כ המערער כי לשופט קמא הייתה דעה מוקדמת כנגד המערער הינן טענות חסרות בסיס. קריאת הכרעת הדין כולה מלמדת כי היא נוסחה בזהירות ובאופן ענייני וגם אם תמה בית המשפט כיצד זה למערער שלפנינו יש חבר כמו פרייסלר, אין בכך תימה, שכן הפרש הגילאים ביניהם הינו עשרות שנים.

7.         באשר לגזר הדין. המערער הורשע בפרשה אחת של פריצה לרכב וגניבתו, ולכאורה עונש של שש וחצי שנות מאסר הינו עונש חמור בגין עבירה זו. אלא שבתוך עונש זה הופעל מאסר על תנאי של שלוש שנים שהיה תלוי ועומד כנגד המערער, ונוכח עברו הפלילי המכביד מערער זה ראוי לעונש חמור. בית משפט קמא ציין כי המערער הורשע בעבר 12 פעמים, במספר רב של אישומים, ובהם גם הרשעה ב-32 עבירות הקשורות לפריצות לרכב, גניבתם וסחר בהם. עברו של מערער זה מלמד כי אין מדובר במי שפרץ לרכב וגנב אותו באופן מקרי, אלא באדם שאורח חייו אינו נורמטיבי ואשר הפך את גניבת המכוניות והמסחר בהן כמעט לדרך חיים ואולי אף לסוג של "מקצוע".

            עם זאת, נוכח המאסר על תנאי הממושך המופעל, ראינו לנכון למתן במידת-מה את גזר-הדין באופן ששנה מהמאסר על תנאי המופעל תרוצה בחופף למאסר המוטל, ושנתיים - במצטבר לו, כך שהמערער ירצה בסך הכל חמש וחצי שנות מאסר.

יתר חלקי גזר הדין בעינם.

8.         כפוף לתיקון הנ"ל הערעור נדחה.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לידי הצדדים.